30 לקובי פיק ז"ל

התמונה מתוך http://www.habama.co.il/

שנו רבותינו:

" כל ההולך לאיצטדינין [איצטדיון] ולכרקום [קרקס] וראה שם את הנחשים ואת החברים בוקיון 

ומוקיון ולוליון בלורין וסלגורין הרי זה 'מושב לצים'" (עבודה זרה שם(.

ועליהם הכתוב אומר: "ובמושב ליצים לא ישב..."

ביום רביעי האחרון התקיימה אזכרה לקובי בבית הכנסת בגבעתיים. לאיש שהיו לו כמה 

עולמות שונים בחייו יש גם כמה אזכרות במותו. וגם שם סיפרו על קובי אנשים שהכירו אותו 

מקרוב. אז התכנסנו כאן ב"מושב הלצים", המקום הכל- כך מנוגד למקום שבו גדל וצמח 

קובי. אבל לקובי לא היה המקום הזה "מושב ליצים" בכלל .זה היה בית להעברת ערכים, 

מסרים,  היסטוריה ותרבות בצירוף אהבת הילדים שלו. מר פיק, מר פיקפוק, 

מיסטר פיקס,ככה קראנו לו ופנינו אליו. כשהוא היה מתקשר למשרד  שלנו המזכירה הייתה 

אומרת שמבקש אותנו בטלפון : "אליהו הנביא " או ה"משיח" –ומיד  ידענו שזה הוא.

אז איך מספידים איש מצחיק?

קובי היה אדם מפרגן ,מעריך ואוהד, תמיד היה לו משהו טוב להגיד על הילדים שלנו כשהיה 

פוגש אותם. הוא היה שחקן, אבל יכולת להיות איתו בלי מסכות. הוא היה אידיאליסט.ימני. 

נאמן של ארץ ישראל, וחי פה ביניכם ימני בין שמאלנים. הלכנו יחד להפגנות רבות של הימין 

אבל גם שם לא שכחנו אף פעם את האידיאולוגיה הנוספת שלו - לאכול משהו טוב 

בדרך. קובי איש של ניגודים. הלכנו יחד לשיעורי גמרא, שם לקובי היו אסוציאציות ארציות 

לגמרי  שגרמו למעביר השיעור להאדים...  

תמיד הזכרת לנו, קובי, ששנינו נשואים לנשים בשם אסתר והיית חוזר ואומר: " זכה 

אסתר המלכה לא זכה אסתר המכה..."

איש רוחני בלי רישיון נהיגה ובעיות חניה, ולא תתפוס אותו בטלפון הסלולרי. כל שיחת טלפון 

ממך טמנה בחובה איזה משהו טוב .אהבנו אותך ותחסר לנו מאוד. לא להאמין ששוב לא 

תתקשר ותגיד שבעוד רבע שעה מתחילה הצגה בתל אביב ואנחנו נטוס כמו משוגעים, 

וכשנתייצב בלי אויר בפתח האולם אתה תגיד עמדתם במבחן החברות...

תמיד ידעת שאנחנו מתים על תיאטרון ואתה מתת בתיאטרון...

נזכור לתמיד את פניו הקשובות והמחויכות של קובי מולנו בעשרות פעמים שונות,אור 

מעומעם דולק מעלינו, קולות נמוכים רוחשים מסביבנו, ריח טוב של אוכל באפינו, בינינו צלחות 

ואנחנו  אוכלים בלי רגשות אשמה וכאילו אין מחר.