יום חמישי, 14 במאי 2015

   






בצער רב אנו מודיעים על פטירתו בטרם עת של המעצב התעשייתי ומהנדס המכונות חברנו ושותפנו

עובד גיחון ז"ל

ט"ו בשבט תשע"ד    16.1.14

הספד לעובד

עובד חברי היקר והאהוב,
הכרנו במכון הטכנולוגי בחולון,H.I.T.  לפני למעלה מ 25 שנה , למדת שנה מתחתיי, בלימודיי עיצוב תעשייתי, והיית סטודנט מוכשר ביותר. בשבילך היה זה סבב שני של לימודים, אחרי שסיימת בבאר שבע, הנדסת מכונות.
עבדנו יחד על פרויקטים רבים במשך שנים רבות, משרטוטי מנועים של רובוטים לניקוי ברכות בחב' מיטרוניקס, מחשבי "על, לחב' אין סוף, משקפות למשרד הביטחון, מערכת אנטנות לסטרטאפ של ד"ר פישר, מכונת הנשמה ניידת, תכנון שעון שיעבוד 400 שנה ללקוח באנגליה, פרויקטים רבים שליווינו בכתר פלסטיק והפרויקטים האחרונים שלנו: כיסא שירותים מתקפל לנכים לחברת מלבת, ושירותים לכלבים, שלצערנו לא הצלחנו לסיים. ועוד פרויקטים רבים שעיצבת ותכננת עם אנשים אחרים, כמו מזלטים,מדפסות ענק, ותכנון המפעל הראשון לייצור נשק התבור.
למדתי ממך המון.  בשנים הראשונות שהיית משרטט את שרטוטי הפיצוץ למנועי הרובוטים הייתי יושב לידך מוקסם מהיכולת שלך להתחיל את השרטוט מהבורג הקטן ביותר ממרכז המנוע, ותוך דקות מתפתח ממנו המנוע כולו, בלי סרגל ובלי מחשב הכל ביד חופשית.
 גם בתוכנות המחשב היית קליבר.
כל שיחה איתך התחילה ב"נוווו" ונגמרה ב"טוב"...

סמכתי עלייך בעיניים עצומות,הערכתי ואהבתי אותך מאוד,היית בשבילי משענת מקצועית.
לכל שאלה מקצועית הייתה לך תשובה, ועכשיו נשארנו עם חלל עצום.
אפילו בצבא לא הפסיקו להזמין אותך למילואים ליחידת הפיתוח, היית יקר להם. שם - העדיפו לשכוח שעברת כבר את גיל ה50.
הסטודנטים מאוד אהבו אותך והעריכו אותך מקצועית וראו בך מסטר.

הכרת לנו את מיכל ז"ל אחותך המקסימה והיא עבדה במשרדינו במשך שנים רבות בחברות טובה ונעימה.
הייתם אחים טובים, ומאוד מאוד יצירתיים, את היצירתיות ותבונת הכפיים ינקתם מהבית. לצערנו מיכל נפטרה ממחלה קשה, לפני שנים ספורות.
היית אח טוב ובן מסור לאמא דייזי שתיבדל לחיים ארוכים ובריאים. יש לך משפחה חמה,מקסימה ואוהבת. שלא עזבה אותך לרגע אחד, טיפלו בך במסירות רבה ואתה היית... חולה מצטיין. היית קול.
שמעתי ממך פעם אחת בלבד, לפני מספר חודשים, בשיחת הטלפון שסיפרת לי שהמחלה חזרה. את המילה " המחלה המזופתת". בכל שאר השיחות שהיו לנו בכל התקופה האחרונה התנהגת כמו לוחם אמיתי, תמיד אופטימי ומאמין שתנצח גם ברגעים שהתקשית לדבר.
את האומץ והביטחון הקרנת גם על אורלי והבנים והם נסחפו איתך והאמינו וקיוו שבאמת תחלים.

לך לשלום, חברי הטוב.

היית אלוף,כך נזכור אותך.

יום שנה רביעי למותו, אבא, זאב גריזים, 16.8.11 ט"ז באב  

   
 
















ישבתי בארון עד הרגע האחרון

ממש לפני ה"כניסה"
החלפתי את ארון המצעים במיטה הכפולה

שכבתי "שם" בשקט בשקט
כשלימיני אחותי ומעלי השמיכה
המתנה מתוחה, האם תצליח ההפתעה.  
   
כל שבת אותו הריטואל
אבא חוזר מהתפילה וכולנו מתחבאים מתחת לשמיכה
הטוסיקים קצת בולטים והציחקוקים בלתי נמנעים
אבל כולם "שם" משוכנעים שהפעם אבא לא יבחין  
   
ריקת הדלת, קול נקישת המתכות
יל המנעול האוטומטי נסגר"הוא בבית", הצעדים נשמעים
מנסים להירגע ולארגן את הנשימה
הצעדים במסדרון נשמעים בבירור  
   
ואז השאגה ,"איפה הילדים" ואמ עונה
הם לא בבית הם בעבודה, אבא ניגש למיטה
ו"שם" אצלינו הנשימה כמעט נעתקה
הוא מתיישב על הטוסיק הבולט הראשון
מזנק באוויר כמעט עד התקרה, תוך  כדי קול צעקה  
   
שבת שאחרי ישבתי בארון עד הרגע האחרון
ממש לפני ה"כניסה" החלפתי את ארון המצעים במיטה הכפולה  
   
שכבתי שם בשקט בשקט
כשלימיני אחותי ומעלי השמיכה
המתנה מתוחה, האם גם השבת תצליח ההפתעה  
   
לאבא היה נהג לא על סוס ועגלה
אלא על סוסיתא שהיתה אז פאר היצירה
לאחד קראו קרול ולשני קראו משה
והם בפקודה השתלבו במשפחה  
   
לעגלה חלון צד משולש שאוויר ממנו נכנס
דלת מגירה שנפתחת ללא הזמנה
ממטולה ועד אילת עם העגלה דהרנו ברחבי המדינה
לנעורים, החוף הירוק, בית גולמינץ, גבעת אולגה
ובכל בוקר בחופש מיד אחרי התפילה
התיצבנו בתל השומר בבריכה  
   
כשאמא קיבלה רישיון נהיגה אחרי 40  שנה
אבא את העגלה קנה מהצבא
המכונית מאוד השתכללה והחלון נפתח בהוראה
לעיתים ה"אנד ברקס" נשאר ביד אחרי המשיכה  
   
מתחת לגלגל התחבא כפתורציק שממני הסתירו הקטונציק
כפתור זה הפעיל וכיבה את האזעקה של העגלה  
   
אזעקה סרנה מהומה כל הבית כמרקחה
אבא עם תחתונים בריצה לתריסולים
מזהה מיד את הגנבים שבתמימותם לעשות סיבוב רצו
אבא בשתי קפיצות במדרגות דוהר בשביל ללא פשרות
בסוף השיכון תופס הוא את השניים 
ובמכה אחת אפיים, כמו שתי מצילתיים
אורז הוא את השניים לאיסוף המשטרה
ומיד מחזיר אבא את הלילה לשיגרה עד הפעם הבאה  
   
אינס צווי דריי פיר פינף זעקס זיבן
כל מוצא"ש, אבא ליד השולחן בסלון ללא המחשב
את המחזור של גרימטקס מחשב
לפתע כבה האור, אבא לא מאבד עשתונות
ומזנק לדלת הכניסה לתפעל את ה"שעון"
מיד לאחר הקפיצה הדלת נסגרה  אין יוצא ואין בא
ואבא בחדר המדריגות עם גופיה ותחתונים לתפארת המדינה  
   
אינס צווי דריי פיר פינף זעקס זיבן
אינס צווי- אבא מקיש, דריי פיר- דופק בדלת, פינף זעקס - חובט בדלת, אך הדלת אינה נפתחת  
   
אבא מחליט על סיפור כיסוי, מד"ס מדרגות
באים שכנים מלמטה ירוץ כלפי מטה, ואם מלמעלה ירוץ למעלה.
לפתע הדלת נפתחת ואבא נכנס
למחרת שוש אפל השכנה שואלת את אמא לתומה
האם שמעה בליל אמש את ההרעשה
ואמא בשלה לא היה ולא נברא
אינס צווי דריי פיר פינף זעקס זיבן  
   
שתי ידייים ימניות לאבא
מומחה לקשירות כפיתות ואריזות
כל מזוודה גדולה שנארזת על ידיו הופכת לתיק יד
כל מכשיר שמתקלקל או נשבר מיד נקשר
היה לנו מקרר אמקור עגלגל וישן
שדלתותיו מידי פעם קרסו
ואבא בשיטת הכפיתה עשה לו החייאה
היתה לנו גם פיאט 125 שמרוב כפיתות נכנסנו דרך החלונות  
   
ולסיום אבא יקר, הסיפור לא נגמר
השארת אחריך דורות של צאצאים
שרק פרים ורבים, מצליחם ומצליחות ממשפחות טובות
וכולנו מהגדול ועד הקטן משפחה חבל על הזמן.

30 לקובי פיק ז"ל

התמונה מתוך http://www.habama.co.il/
















שנו רבותינו:

" כל ההולך לאיצטדינין [איצטדיון] ולכרקום [קרקס] וראה שם את הנחשים ואת החברים בוקיון 

ומוקיון ולוליון בלורין וסלגורין הרי זה 'מושב לצים'" (עבודה זרה שם(.

ועליהם הכתוב אומר: "ובמושב ליצים לא ישב..."

ביום רביעי האחרון התקיימה אזכרה לקובי בבית הכנסת בגבעתיים. לאיש שהיו לו כמה 

עולמות שונים בחייו יש גם כמה אזכרות במותו. וגם שם סיפרו על קובי אנשים שהכירו אותו 

מקרוב. אז התכנסנו כאן ב"מושב הלצים", המקום הכל- כך מנוגד למקום שבו גדל וצמח 

קובי. אבל לקובי לא היה המקום הזה "מושב ליצים" בכלל .זה היה בית להעברת ערכים, 

מסרים,  היסטוריה ותרבות בצירוף אהבת הילדים שלו. מר פיק, מר פיקפוק, 

מיסטר פיקס,ככה קראנו לו ופנינו אליו. כשהוא היה מתקשר למשרד  שלנו המזכירה הייתה 

אומרת שמבקש אותנו בטלפון : "אליהו הנביא " או ה"משיח" –ומיד  ידענו שזה הוא.

אז איך מספידים איש מצחיק?

קובי היה אדם מפרגן ,מעריך ואוהד, תמיד היה לו משהו טוב להגיד על הילדים שלנו כשהיה 

פוגש אותם. הוא היה שחקן, אבל יכולת להיות איתו בלי מסכות. הוא היה אידיאליסט.ימני. 

נאמן של ארץ ישראל, וחי פה ביניכם ימני בין שמאלנים. הלכנו יחד להפגנות רבות של הימין 

אבל גם שם לא שכחנו אף פעם את האידיאולוגיה הנוספת שלו - לאכול משהו טוב 

בדרך. קובי איש של ניגודים. הלכנו יחד לשיעורי גמרא, שם לקובי היו אסוציאציות ארציות 

לגמרי  שגרמו למעביר השיעור להאדים...  

תמיד הזכרת לנו, קובי, ששנינו נשואים לנשים בשם אסתר והיית חוזר ואומר: " זכה 

אסתר המלכה לא זכה אסתר המכה..."

איש רוחני בלי רישיון נהיגה ובעיות חניה, ולא תתפוס אותו בטלפון הסלולרי. כל שיחת טלפון 

ממך טמנה בחובה איזה משהו טוב .אהבנו אותך ותחסר לנו מאוד. לא להאמין ששוב לא 

תתקשר ותגיד שבעוד רבע שעה מתחילה הצגה בתל אביב ואנחנו נטוס כמו משוגעים, 

וכשנתייצב בלי אויר בפתח האולם אתה תגיד עמדתם במבחן החברות...

תמיד ידעת שאנחנו מתים על תיאטרון ואתה מתת בתיאטרון...

נזכור לתמיד את פניו הקשובות והמחויכות של קובי מולנו בעשרות פעמים שונות,אור 

מעומעם דולק מעלינו, קולות נמוכים רוחשים מסביבנו, ריח טוב של אוכל באפינו, בינינו צלחות 

ואנחנו  אוכלים בלי רגשות אשמה וכאילו אין מחר.

שיר הלל לנפש תאומה

יושב ומחכה סתם ערב שיגרתי,
כל רשרוש מפתח
גורם לי לכבות את ה"טרקטור" המפזר
ה"פלצבו"  אוי... התסמונת
היא אולי ,..... רגלי המבשר

רק לפני שעה נפרדנו
וכבר אליה מתגעגע
הילדים בבית, אבל הבית ריק
ניגש לחדר מציץ מהחלון
אך החניה ריקה,   ואין מיצובישי בסביבה.
עומד בחדר רואה שחורות
את הנעליים היא תביא,.. לאליהו הנביא.

עכשיו זה אמיתי, שקשוק צרור מפתח
הדלת נפתחת, ב... חתיכה אחת, צועדת פנימה
כולה הילה של אור
עוברת מחדר לחדר מפזרת נשיקות
כולה אוזן קשבת לכל המצוקות

אסתר היא שונאת
ביוגה אצל נאווה היא אסתריקה
לאסתוש...  היא עונה
אצל סבא בייריש ,.....אסתר בלומה
בשעות קשות לי, כשאת כולם היא מבינה
אצלי היא נקראת "סנגוריה ציבורית"
כי אצלה אין לשון הרע , רק מילה טובה .

איסתי האהובה, חברתי מזה ארבע ושלושים שנים
כבר בגיל 15 ראיתי, שהיופי מתחיל אצלך עמוק בפנים.
את הירח מבטיח לך מזה שנים
ואת תמיד קשובה ומוכנה,.. להיות הנשמה התאומה.

כיבוד הורים ללא פשרות,
מעולם לא מרדה ולא סתרה גם אם חשבה מחשבה לגמרי הפוכה.
חמותה היא חברתה הכי טובה
צעקות לא בבית ספרה
כנראה שאין לה היכולת להרים את קולה.

נחמדה,נאמנה ומסורה.
לא זוכרת ולא נוטרת,
מקיימת כמו שנאמר: ואהבת לרעך כמוך,
פסוק בתורה,
לֹא-תִקֹּם וְלֹא-תִטֹּר אֶת-בְּנֵי עַמֶּךָ, וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ, אֲנִי ה'
מובנה באישיותה,.... את האדם צריך לאהוב!
ברשימת הקניות והמשקולות , אצלה זה ב TOP

לא עצבנית וגם לא אסרטיבית- נחמדה
זבובים נמלים וג'וקים איתה בהסכם כל השנה
"חיה ותן לחיות."
כשהיינו ילדים, בביתה בבני ברק הקדושה לא פגעו בחרקים.
חרק מזדמן שפגש בבני הבית התקבל במאור פנים
ואם הואיל להמתין, פונה בעדינות עם מטאטא,
מחוף מבטחים וקריאות שידול אל מעבר לגבול.
באחת השבתות כשישנתי על מיטת אחותה יוכבד
הפכתי לתיקנים לאיש צוות. 180 ס"מ של מסלול המראה.

אחרי שבת הראשונה כשהכרנו
בחברון הבירה, הצעתי לה הצעה מפתה
מחר יום א' ניפגש שנינו ולא באולפנה.
והיא הנענה בראשה אה אה.......
בוקר הגיע התרנגול קרא ואני מיד ניגשתי למלאכה
השעה הייתה 9
חייגתי את המספר שלימים נחרת בזיכרון ללא תקנה
ואת אסתי ביקשתי ברוב חוצפה
אמא שלה זכרונה לברכה ענתה וכמעט התפלצה

מרצה ומחנכת דגולה,
הסטודנטיות יושבות אצלה בשקט ובדממה, כמו בכנסייה.
האווירה כל כך רוחנית, גם כשלאונרדו עם הבלתי גמורה.
כל מילה שכתבה נגעה בנקודה הכי רגישה
גם אם תכתוב על מתמטיקה גבוהה, שהיא לא מבינה
תרגש אותנו עד דמעה.
האומנות אהבתה הגדולה
וגם מטה לחמה
אוהבים אותך כל כך כל המשפחה


יום רביעי, 13 במאי 2015


בלדה לחייל אייל, או אייזן בטון














אין לי ארץ אחרת" זאת לא רק סיסמא,
זאת דרך חיים, זאת גם לא בשיר סתם שורה,
כי כך פותחים איזנברג מוישה, ובלהה אשתו,
הוריו של אייל, אביו ואמו,
באינטרנט את האתר,
של המשק בביאליק הכפר.

אז למוישה ובלהה היקרים,
קבלו אימרה שלא שוכחים,
משהו סנטימנטאלי:
"
יעקב לא מילא לי".

אייל התגייס לקורס טייס , מאה ושתיים,
ולאחר הטיסות הראשונות , פרס כנפיים,
ובינואר 1982 ,
חייל שורשי ואיכפתניק,
ממושב כפר ביאליק
מתנדב ליחידה 797,
אז שמה,
ולימים 5101 - מי ישמע!
יחידה מובחרת,
שלדג- סיירת .

וכך נולד לו ביטוי מונומנטאלי:
"
יעקב לא מילא לי".

בחור גבוה, בלורית בלונדינית, ושקט כמו דג,
מתגלה עם יכולות טכניות מעל לגג,
לעילא ולעילא, הוא דהר,
נהג הג'יפ הכי מוכשר.
קראנו לו "אייזן" או האייזנברג
בהא הידיעה,
והוא גם כ"שועל" נודע
או הפנתר הוורוד,
בצבא נשלח ללמוד לפרק מערכות ,
אזעקות וגדרות .

וכאן מתחיל הפזמון האינדיבידואלי:
"
יעקב לא מילא לי"


יצאנו למסעות ו"אייזן" מתגלה,
 
כנווט מעולה,
בחדירות למפעלים,
ובהפעלת מטענים או טילים,
הוא תמיד מהראשונים,

אז  איך הפזמון הפנומנאלי?
נכון : " יעקב לא מילא לי".

לילות רבים,
בחפירות היינו עסוקים,
בצוות שכלל קיבוצניקים לרוב,
ומספר עירוניים,
המושבניקים שניים,
אייזן ובן חיים!
אחרי שהצוות התעייף מהטוריה והאת
לקחו שניהם את המושכות,
וחפרו עד ש...נשבר המוט.

ועכשיו זה נהיה כבר, ממש אקטואלי:
"
יעקב לא מילא לי".

אתם בטח שואלים את עצמכם
מיהו יעקב ואת מה הוא לא מילא,
אז מעשה שהיה כך היה...

יצאנו למשימה
הצוות מהיחידה,
ולכל אחד על גבו משקל של טון,
בציר הליכה של כ 15 ק"מ במרכז הלבנון ,
בין צור לצידון,
לנקודה הגענו מתחת לכביש, על דרך סלולה,
מוכנים לאויב התמקמנו עם כל הציוד בצורה חרישית אך דרוכה,
והנה השעה הראשונה חלפה,
המתח קצת ירד והגיע הרגע לרגיעה,
כלומר, למשקה חם מהתרמוקן  מטבח היחידה,
הנמצא על גב אחד הלוחמים, לא קל
הלילה זה היה האלוף לעתיד אייל
כולנו מושיטים יד צמאה,
וכוס ריקה עוברת מיד ליד
ואיתה ההודעה בטון לא נורמאלי:

"
יעקב לא מילא לי"

ממזר לא קטן,
מקצוען,
רגיש , חבר טוב לחבריו
שעשה "בית ספר" למפקדיו.

סיימנו מסלול במצדה
ואייל לקורס קצינים מיד יצא
מצטיין הקורס זאת לא הייתה הפתעה.
ומשם מתפקיד לתפקיד וממשימה למשימה
ואנחנו מתעדכנים בגאווה.

אייל בשליחות המדינה מעל ל 30 שנה,
ועדיין ידו נטויה,
לעמו ולמשפחתו, הוא בפקודה.
במסכת תענית בתלמוד הבבלי,
מובא מעשה אודות חוני
ואולי אתם מכירים אותו כחוני המעגל
אבל זה ממדרש אחר, מלא במוסר השכל...
אז יום אחד חוני היה מהלך בדרך, כמו שמתחילים סיפורים
ראה איש שהיה נוטע עץ של חרובים.
שאל אותו: חרוב זה, כמה שנים צריך להמתין עד שייתן פירות?
אמר לו : שבעים שנה...לפחות.
אמר לו חוני לאיש בפליאה:
האם פשוט לך שתחיה עוד שבעים שנה?
אמר לו אותו האיש: אני מצאתי את העולם נטוע בחרובים,
כמו ששתלו עבורי אבותיי ,
כך אני שותל לבניי!
אז מדוע הזכרתי את החרוב בכלל?
כי החרוב בעיניי- הוא גם סמל להסתפקות במועט
 
ואין זה מפתיע שבמשק של הוריו של אייל ,
מגדלים חרובים,
 
ומייצרים דבש חרובים...

בכל השנים עדכונים מאוד רחוקים - המון,
אייזנברג בפקוד צפון
האייזנברג בדרום,
מרגישים טוב בקיץ ובחורף,
ועכשיו כשהשתחררת ב"עורף"
אתה מוזמן להצטרף בבחינת "חדש ימינו כקדם"
לטיול צוות כל כמה חודשים, ממש גן עדן,
למילואים כביום אויב, לוואטס אפ הצוותי
או סתם ישיבה סתמית בבית קפה שכונתי
ללא מדים
 
וללא עדכונים

אוהבים אותך אייל
ומאחלים לך הצלחה ואושר,
צוות שאוליאן , שלדג,
 
יחידה 5101
מאתנו החבורה,
שלבשה איתך את המדים בפעם הראשונה.
ונחתום באחד שלא מילא, "יעקב לא מילא לי"- אחרון
שבנה לי את הפזמון.
תודה. המון
.